שלושה דברים
שלושה דברים שלמדתי אחרי שנים בכסא גלגלים:
1. לצפות למכשולים בדרך – בכל כסא גלגלים, בנוסף לשני הגלגלים הגדולים והמרכזיים, יש שני גלגלים קטנים מקדימה. המטרה שלהם היא בעיקר לייצר יציבות ואחיזה נוספת בקרקע ולוודא שהיושב לא נופל קדימה. בגלל שהם כל כך קטנים, כל אבן כל מכשול בדרך או מדרכה לא ישרה יכולה להוביל לנפילה. בכל פעם שאני יוצא מהבית – העיניים שלי סורקות את הדרך. מחפשות בעיות ומכשולים. אני לא מקווה להימנע מהם, אלא ההפך – אני יודע בוודאות שהמכשולים יגיעו, מתכונן אליהם ומצפה להתמודד איתם.
2. לפעמים המכשולים מפילים אותך – לא משנה כמה אצפה ואתכונן למכשולים ולבעיות שבדרך, לפעמים הגלגלים הקטנים נתקעים ואני מאבד שיווי משקל. זו יכולה להיות פגיעה קלה, שגורמת לטיפונת אי יציבות ולא יותר מזה, אבל זו יכולה להיות תקיעה ממש רצינית של הגלגל שמובילה לנפילה פיזית. לפני כמה שנים זה קרה לי באמצע אוניברסיטת תל אביב (עד היום הסטודנטים שהיו לידי בטראומה). אבל אני, לא התרגשתי – ידעתי שזה חלק מהעניין ולפעמים קורה. זה כאב, לא היה קל לקום – אבל עשיתי את זה והמשכתי את היום כרגיל. במכשול הזה אני כבר לא אפול שוב.
3. הנפילות הן משהו חיובי, לא שלילי – כל מי ששומע את סיפוריי הנפילה שלי ישר מזדעזע – “איזה מסכן”, “זה בטוח כאב” ושאר ניחומים. אבל אני, אני למדתי שהנפילה יכולה להיות גם משהו טוב – גם התחזקתי נפשית ומנטלית, גם הרגשתי גאווה בעצמי שעברתי את זה, וגם למדתי להיזהר ולהימנע מליפול בפעם הבאה. שיעור שווה בשביל כאב קטן וזמני, לא?
