אחד הדברים
אחד הדברים החשובים בשילוב אנשים עם מוגבלות בחברה הוא ייצוגם של האנשים בכל תחומי החיים. ביום שהבוס שלכם יהיה אדם עיוור ; ביום שבו סביב שולחן הממשלה ושאר מקומות קבלת ההחלטות יהיו אנשים עם מוגבלות (ולא רק בנושאים הקשורים למוגבלות) ; ביום שבו מנחה תכנית הריאליטי האהובה עליכם יהיה אדם שמתנייד בכסא גלגלים ואתם אוהבים אותו ללא שום קשר לכך ; וביום שכל זה ייראה לנו נורמלי – אז נדע שאנחנו בכיוון הנכון לחברה מתוקנת. קבוצות מיעוט רבות אחרות הצליחו במשימה.
זאת אחת הסיבות שההשתתפות בתכנית 'המרדף' כל כך קרצה לי. הנה אני עומד מול הצ'ייסר, המוח החריף שלו מול הידע הכללי הצנוע שלי – והנה ההזדמנות שלי להביא את תומר יצקן לידי ביטוי על המסך, בפריים טיים, כשאני עומד מול המצלמה בראש מורם, עם כסא הגלגלים שלי מוצג בגאווה אך הוא אינו הסיבה המרכזית שאני שם. הוא חלק ממני אבל הוא לא המרכז. המרכז הוא האופי והאישיות שלי.
ביום שאנשים עם מוגבלות יהיו בפרונט והדבר יהפוך לדבר שבשגרה אדע שעשינו התקדמות כחברה. בשביל שזה יקרה, אנחנו צריכים לעמוד ולהתעקש שתינתן לנו הזדמנות שווה בכל מקום אליו נרצה להגיע. שהמוגבלות שלנו לא תמנע מאתנו לעשות את הדברים שאנחנו רוצים לעשות. שהחברה לא תעצור בעדנו להיות מי שאנחנו.
במקביל אנחנו צריכים לשאוף ולעבוד קשה כדי להיות שם – בצמתי קבלת ההחלטות, בתפקידים מובילים במשק, בתקשורת ובפוליטיקה. החיים שלנו תלויים בנו. ברגע שנפרוץ את המחסום הזה ונצליח לעמוד על זכויותינו – החברה הישראלית תהיה מקום נעים יותר לכולם.
