ניגודים
ניגודים.
שריקת הסיום נשמעת ואני קולט שזכינו באליפות המדינה. העבודה הקשה של כל העונה השתלמה. השמפניות נשפכות ואני מניף את צלחת אליפות ישראל כקפטן הקבוצה, הכי גבוה שאני יכול. אין מאושר ממני באותו רגע. אחרי שלא הסכימו לתת לי בגרות בספורט, ניצחתי ועקפתי את כולם בסיבוב. מי יכול עליי?
הולך יחד עם אישתי חן לחגוג בבר קרוב. מסתבר, שהבר לא נגיש. בעל המקום מסתכל עליי בעיניים של רחמים וחוסר אונים. הנה ספורטאי מצטיין אלוף המדינה אני חושב לעצמי, לא יכול לעלות מדרגה אחת.
מתחושת מסוגלות מקסימלית אני יורד בבת אחת לתחושת ריקנות.
את הניגוד הזה אני חווה באופן יום-יומי. בבוקר אני נפגש עם משקיעים מאירופה, בערב בוועדה של ביטוח לאומי. פעם אחת מנהל פגישה כמנכ"ל חברת הייטק, פעם שנייה רב עם מישהו על חניית נכה. ניגודים.
שנים התבאסתי מהסיטואציה הזו. בזמן האחרון אני מבין שהיא אחד ממקורות הכוח שלי – היכולת להתמודד עם מצבים קיצוניים משתנים, היכולת להכיל מורכבות, היכולת לא להתרגש כשאתה למעלה ולא להתבאס שאתה למטה. יתרונות שאין להרבה אנשים.
